גזר דין בתיק תפ"ח 44791-07-10

כב' השופט י. צלקובניק :

1.       הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירת אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, ומעשים מגונים (מספר עבירות), לפי סעיף 348 (ג) לחוק העונשין.

על פי הממצאים שנקבעו בהכרעת הדין, הכיר הנאשם, יליד 1983, את המתלוננת, ילידת 1988, באתר היכרויות באינטרנט, ולאחר התכתבות קצרה ושיחת תיאום טלפונית, הגיע ביום 18.7.2010, בשעת ערב, למקום מפגש עימה, סמוך לביתה של המתלוננת, בשדרות, שם אספה לרכבו.

לגבי דידה של המתלוננת, אמורה הייתה זו להיות פגישת היכרות ראשונית, ואולם, כבר במהלך הנסיעה, להפתעתה של המתלוננת, החל הנאשם לגעת בחזה ובאיזור איבר מינה, מעל מכנסיה והציע לה לראות סרטים "כחולים", ומשמחתה בפניו על התנהגותו והזיזה ידו, עיקם הנאשם את ידה, טפח על פניה בתנועת סטירה, ומשך באוזנה ובשערה.

הנאשם הסיע מיד לאחר מכן את הרכב לביתו -  בית צמוד קרקע בישוב בת הדר, ליד אשקלון - ושם הורה למתלוננת לעלות לחדרו, בקומה השניה. המתלוננת ישבה - נשענה על המיטה, וחרף התנגדותה, הנאשם השכיבה על בטנה, עלה עליה, כשאיבר מינו חשוף, פתח את חזייתה, והרים את חולצתה. הנאשם ניסה לשכנע את הנאשמת כי תבצע בו מין אוראלי, אולם היא התנגדה לדרישתו, ולאחר מכן תחב את אצבעות ידו, בכוח, לתוך איבר מינה, מתחת למכנסיה. המתלוננת התחננה, בבכי, בפני הנאשם שיחדל ממעשיו, וציינה כי הוא מכאיב לה, וכי הינה בתולה. לבסוף שחררה הנאשם מאחיזתו.

המתלוננת מסרה בעדותה כי במהלך האירוע הייתה מבולבלת ומפוחדת, ואף חששה מנוכחות כלבו באיזור הבית. מהעדויות עלה בנוסף, כי המתלוננת הינה בעלת אישיות ילדותית, ותמימה מאד, ונראה כי גם תכונות אלה, בצד מצבה הנפשי בעת האירוע, הקהו את יכולת ההתגוננות של המתלוננת.

מיד לאחר מעשה, הורה הנאשם למתלוננת "להתארגן" ולצאת מהבית, והוא הסיעה חזרה לביתה. במהלך הנסיעה, הנאשם היה ער לכך שמצבה הנפשי של המתלוננת קשה. זמן קצר לאחר מכן, התקשרה לנאשם אמה של המתלוננת - שהייתה נסערת נוכח מצבה של המתלוננת, עם חזרתה לביתה - והטיחה בו דברים קשים נוכח מעלליו, ואף ציינה את כוונתה של המתלוננת לפנות בתלונה למשטרה. הנאשם פנה אל האם בבקשה - תחנונים, שתאפשר לו להסביר מעשיו, וכי "לא תהרוס לו את החיים", ואולם עוד באותו לילה, פנתה המתלוננת למשטרה שדרות, והגישה תלונה נגד הנאשם.

2.       אין זו הפעם הראשונה, כמסתבר, בה נדון הנאשם בגין מעשים מיניים. בחודש דצמבר 2005, הורשע הנאשם בבית משפט זה, לעונש של 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 24 חודשי מאסר מותנים למשך שלוש שנים, מתום המאסר, ופיצוי לקרבן המעשה בסך של 7000 ש"ח, בגין ביצוע מעשים מגונים בקטינה, בחודש אפריל 2003. יצויין, כי גם באותו מקרה שנדון, כפה הנאשם על קטינה שהביא לביתו, מעשה מיני, לאחר שאילצה לפשוט מכנסיה, ולאחר מכן חיכך איבר מינו באיבר מינה, עד שהגיע לסיפוקו. ערעורו נדחה במסגרת ע"פ 1067/06 (ניתן ביום 22.6.2006).

3.       מתסקיר נפגע, מיום 2.10.2011, שהוצג בפנינו, עולה תמונה קשה למדי, באשר למצבה של המתלוננת. מחמת צנעתה של המתלוננת, לא נציין אלא זאת, כי מדובר באישה צעירה, בוגרת תיכון ושירות צבאי, שחרף אישיות פגיעה ושברירית, בשל נסיבות שונות שפורטו בתסקיר, הצליחה להגיע לאיזון מסויים בחייה, בתקופה שקדמה לתקיפתה המינית.

ואולם, מאז יום המעשה , חייה וחיי בני ביתה, הטרודים עוד קודם לכן, בבעיות משפחתיות ובריאותיות קשות של בני משפחה קרובים, הוסטו עוד יותר ממסלולם. המתלוננת "עסוקה באופן אובססיבי, בחווית הפגיעה, בצורתה הגולמית, הראשונית, מה שמותיר אותה במקום שברירי, ללא כוחות להתמודד עם חוויות חיים אחרות, ואינו מאפשר תחילתו של תהליך החלמה ושיקום"; היא "ממשיכה לחיות את הפגיעה בעוצמות רגשיות גבוהות, לכודה בתוך עצמה, בעולם פנימי של זעם ואימה ואינה מצליחה להפיק תקווה לחיים טובים יותר, להניע עצמה לעשיה ולחזור לאותו איזון שהיה בחייה, קודם הפגיעה". בשל מצבה הנפשי היא נתונה בחרדות, נועלת דלת חדרה, וסובלת מבעיות רפואיות ופיסיולוגיות שונות, המקשות עליה יכולת לחזור ולהשתלב בחיי שיגרה מתוקנים. עוד צויין כי המתלוננת נזקקת לטיפול במרכז לטיפול בנפגעי תקיפה מינית, ואף הומלץ על הטלת פיצוי כספי על הנאשם, לצורך מימון הטיפול, היכול לסייע בשיקומה.

4.       ב"כ המאשימה טענה, כי נוכח סדרת המעשים המיניים שביצע הנאשם במתלוננת, תוך ניצול תמימותה; הפגיעה במתלוננת אותה היא נושאת עד היום; הרשעתו בעבירת מין קודמת, וביצוע המעשים במתלוננת, זמן קצר בלבד לאחר שפקע עונש המאסר המותנה שהוטל בתיק הקודם, מחייבים הטלת מאסר ממשי וממושך על הנאשם. בנוסף נטען, כי יש להשית על הנאשם פיצוי כספי לטובת המתלוננת, הנזקקת לאמצעים כספיים לצורך הליכי הטיפול בה, כעולה מתסקיר הנפגע.

5.       לדעת הסניגור, ניתן להסתפק ברמת ענישה מתונה יותר מזו שהתבקשה על ידי התביעה, המשתקפת במקרים אחרים שנדונו בפסיקה, אותה הציגה ההגנה לעיוננו.

נטען, כי הנאשם הורשע במעשים מיניים, שהינם בבחינת מסכת אחת; למעשים לא נלוותה אלימות קשה, או איומים. על פי חוות הדעת הרפואית, לא נגרמו למתלוננת חבלות, ובתוליה לא נפגעו. הנאשם "התעשת" בדרך חזרה לביתה של המתלוננת, והציע לה עזרה. באשר לתסקיר שהוצג בעניינה של המתלוננת, צויין, כי אין להטיל רק על הנאשם את האחריות למצבה הנוכחי של המתלוננת, וכי הדברים "מורכבים" יותר, כעולה מהפירוט בתסקיר.

במסגרת טיעוני ההגנה הוצגו נסיבות אישיות ומשפחתיות לא פשוטות, עימן נאלצת להתמודד משפחתו של הנאשם. צויין כי הוריו של הנאשם התגרשו זה מכבר. האב הותיר את האם ואת הנאשם, שהינו בן יחיד, בחובות כבדים. האם, הגב' רוזליה תפילין-סוויסה, שהעידה בפנינו בדרך נרגשת וכואבת, ואף שטחה פנייתה בכתב, תיארה את מצבה הרפואי המתדרדר, עקב מחלות שונות (תיעוד רפואי, נ/1), ואת הגעתה לעברי פי פחת נוכח מצבה הכלכלי והרפואי, לאחר שחדלה מעבודתה בעריכת עיתון מקומי, לאחר שנות עשייה רבות, ופעילות תורמת למען הציבור. האם חיה כיום מקצבת ביטוח לאומי. הגב' סוויסה עתרה לרחמים, והביעה חשש כבד, כי נוכח מצבה, לא תזכה לתמיכת בנה, הנאשם, אם יישלח לכלא לתקופה ממושכת.

עוד עלה מעדויות שני עדי הגנה, מר שמעון עדן ומר שלמה אבגי, המכירים את המשפחה, וממכתבים שהוצגו מטעם ארגון רוטרי ואגודת "מתן בסתר", כי גם הנאשם עצמו, גילה פעילות מבורכת למען הקהילה, ועזר, בהתנדבות, בשיפוצים וחלוקת מצרכים לנזקקים. קודם מעצרו החל בהקמת עסק, בסיוע הרשות לעסקים קטנים, ואולם ההליך הפלילי קטע תוכנית זו. בעת שהותו הנוכחית במעצר, הוא עושה חיל בלימודי תורה במדרשה בכלא, כעולה מתעודות שהוצגו במסגרת נ/1.

הסניגור סבור, לפיכך, כי בגזר דינו של הנאשם יש ליתן ביטוי לצדדים החיוביים באישיותו, ולכך שהוא מגלה בכלא, "התחלה" של "תובנה והפנמה". צויין בהקשר זה, כי מאסרו הקודם של הנאשם, היה קצר יחסית, ולא הייתה לנאשם אפשרות של שיקום והפקת לקחים.

הנאשם, בדברו האחרון, אימץ את דברי הסניגור, וביקש רחמים על עצמו.

6.       חומרת התנהגותו של הנאשם אינה צריכה להבהרות יתר. הנאשם כפה עצמו, בכוח, על בחורה צעירה, שנשאה עיניה לפגישה תמימה עימו, ולא שיערה בנפשה כי היא עומדת לעבור מסכת קשה של מעשים מיניים, שלמרבית המזל לא חבלו אומנם את גופה, אולם הותירה את נפשה פצועה וכואבת, כפי שניתן היה להתרשם מעדותה, בדרך בלתי אמצעית, וכפי שעולה מהתיאור הקשה המופיע בתסקיר. נטען כי הנאשם "חס" על המתלוננת, ולא כפה עליה מלוא מאוויו המיניים, בדרך של אלימות קיצונית וביצוע מעשים מיניים קשים יותר, ואולם הנזק שנגרם למתלוננת עקב המעשים - אותם נאלצה לחזור ולשחזר בעימות עם הנאשם, ובמהלך עדותה - הינו בל יימחה, וילווה אותה ואת בני המשפחה הקרובה לאורך ימים.

7.       תיאור המעשים המיניים הנוגעים להרשעתו הקודמת של הנאשם, כמפורט לעיל, מעלה כי הנאשם לא חדל מדפוסי התנהגות דומים, בעת שביצע מעשיו במתלוננת.